ריטב"א על כתובות ל״ט

1 ומי מעברה והא תני רב ביבי קמי' דר"נ שלש נשים משמשות במוך פי' וקושיין מדקתני קטנה שמא תתעברה ותמות והכא כשבגרה בקבר ע"כ נתעברה כשהיתה קטנה שאין בין נערה לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד והרי ילדה קודם שתמות ותבגר והתם בפ"ק דיבמות איכא בהדי' תרי לישנא חד אמר שמא תתעבר ותמות ודאי וחד אמר שמא תתעבר ושמא תמות קשיא הכי אפי' להאי לישנא שמא תמות משום דהתם אמר להאי לישנא בנים עדיפא מסימנים או כסימנים למפרע משעת העיבור. וא"כ לההיא לישנא ליכא לבעי' דרבא דכיון שילדה בנים עדיפא מסמנים והרי בגרה מחיים ואי ס"ל שמא תתעבר ותמות ודאי א"כ אי אפשר שיהא לה בן כשמתה קודם שתבגר והיינו מדפרכינן מינה סתמא וכן פירוש בתוס' בשם ר"י ז"ל. והא דאמר ג' נשים משמשות במוך פי' רש"י ז"ל רשאות לשמשות במוך ואף ע"פ שמשחיתות זרע בעליהן שרינן להו משום סכנה דידה או דעובר כלומר ואע"ג דאתתא לא מפקדא אפריה ורביה אסורין להשחית זרע בעלה וכולן לקו בדור המבול ואע"ג דלגבי דידיה שרינן לבעול בעילה שאין בה זרע כגון בקטנה או מעוברת או זקינה או עקרה ולא חשיב השחתת זרע דשאני איהו משום מצות עונה ועוד דהוה דרך תשמיש אבל להשחית זרע הראויה להוליד ולאבדו במוך אסור אפילו לדידה ואפילו היה המוך מונח בשעת תשמיש כל זה למדנו מדברי רבן ז"ל אבל מכל מקום אין פירושו מחוור א"כ דקתני פחות מכאן משמשת כדרכה אסורה לשמש במוך היא דאמרי והא אמאי שהרי אין כאן השחתת זרע ותו רבנן דאמרי אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת היינו שאסורה לשמש במוך קאמר והא אמאי כיון שיש סכנה בדבר וכי משום שומר פתאים ה' תהא אסורה בזה ומכניס עצמה בסכנה לכך פירש בתוספתא שלש שנים חייבות לשמש במוך וחכמים אומרים משמשת כדרכה אם תרצה ואין חייבות לשמש במוך. מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל. דאע"פ דאין אשה מעוברת חזרה ומתעברת כדאיתא במסכת נדה ה"מ שאין מתעברת ולד של קיימא אבל מתעברת הוא ולד שאינו של קיימא ועושה את האחד סנדל שמיחו את צורתו:

2 איזה קטנה פירוש איזה קטנה לענין זה מבת י"א שנה דאלו פחות מכאן אינה מתעברת כלל לאחר הזמן הזה משמשת כדרכה והולכת פירוש כשהביאה ג"כ ב' שערות שהיא גדולה שאם אי אתה אומר כן מצינו ממאנת למאן דאמר התם אינה בסימנים דליכא בקטנות קודם ב' שערות ותמאן אחר כך אלא וודאי כדאמרן:

3 מר בר רב אשי בעי לה הכא אליבא דרבא והיינו למ"ד לעיל דמלתיה דפשיטא ליה לאביי מבעיא ליה לרבא דאליבא דהאי לישנא הוא דאמרינן לה כדכתיב' לעיל כדפרש"י ז"ל:

4 בעי מיניה רבא מאביי בא עליה עד שלא נתארסה ואח"כ נתארסה מהו פי' רש"י ז"ל מי הוה קנסא לאביה או לעצמה פי' לפירושו דהאי בעי' לאו אליב' דר' יוסי הגלילי הוא דאמר נתארסה אין לה קנס דאם כן הוא ל"ה בעי' דידה אם יש לה קנס או לאו דאי אזלינן בתר שעת ביאה יש לה קנס ואי אזלינן בתר שעת העמדה בדין אין לה קנס דהוה לה נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס וסוגיא מוכח דאנן לא אבעייא לן אלא אי הוה לעצמה דהא מייתינן עלה ההיא דבא עליה ונשא' לעצמה הלכך ע"כ האי בעי' לר"ע היא ואליבא דרבי עקיבא דמתניתן דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה דאלו לר"ע דברייתא ליכא למבעי' דלדידיה לא שאני לן בין נתארסה ללא נתארסה ולעולם קנס' לאביה אלא אירוסין מיהא נפקא מרשות האב לגמרי:

5 והא תנן אביה ובעלה מפירין את נדריה. פירוש דהאי ודאי אי לממון דעלמא מדמינן לה כגון מעשה ידיה וחבלותיה מדמינן ליה אירוסין ולא מפקינן ליה מרשותיה כלל ואפילו אם תמצי לומר דמדמינן דין קנס לדין הפרת נדרים הא לא מפקינן לה מרשותיה דאב לגמרי הוא קיים בהכי כדמעיקרא אלא שנוסף עליו הפרת נדרים משום שנוסיף עליו רשות אחרת:

6 צער דמאי. פי' ר"י ז"ל דלהכי לא משמע לן דלהוי צער דהשרת בתולים משום דאלו צער שמשעת הסרת תשמיש נוח לה מן הצער ועוד דאם כן מפותה וכ"ש נערה לאחר גמר ביאה דליכא למימר שאדם משלם צער אלא אותו שהוא בשעת חבלה ממש:

7 וכן הוא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר. יש אומר שמביא פסוק זה ללמדנו פירוש של פיסוק רגלים מהו ואין הלשון של וכן הוא אומר מוכיח לזה אלא ה"פ וכן מוכיח שיצער בפיסוק רגלים שכן הוא אומר נביא דרך גנות ותפסקי רגליך לכל העובר כי מרוב זנות לא היתה חוששת והיתה מפסקת לכל עובר:

8 אי הכי מפותה נמי. פי' דאי מצער וכן חבטה מפותה לית לה חבטה אבל בפיסוק רגלים אפילו מפותה יש לה צער:

9 זה משל מפותה למה"ד לאדם שאומר לחבירו קרע שיראין שלי ויפטר כלומר אע"פ שיש לה צער הרי היא מחלתה ומחילתה מחילה כאומר לחבירו קרע שיראין כיון דאמר לו בפירוש והפטר הוי פטור משא"כ בחבלות מסתמא כשאומר לו חבולי לי על מנת לפטור קאמר כדאיתא בפרק החובל ופרכי' והא קרע שיראין שלי הוא אדרבה קרע שיראין של חבירו הוא דהא שיראין של אביה נינהו ואינה יכולה למחלה. וק"ל הרי טעה רבה בר אבוה בהא. וי"ל דאיהו סבר שלא זכתה תורה לאב אלא צער דאנוסה דהוא דומיא דחבלות דעלמא אבל כשהיא ויתרה גופה לא זכה ליה רחמנא מידי ואנן פרכי' דגופיה זכי ליה רחמנא לכל צער ובושת שיבא לה אפילו לרצונה. לכשיוצא אשתו היא פי' בתמיה קאמר וכי כבר אשתו היא שאתה אומר לכשיוצא לכשלא יכנוס שמוציא עכשיו בב"ד שאומר שאינו רוצה בה:

10 בין היא ובין אביה יכולים לעכב. וא"ת כיון שאביה רוצה כבר יכול לקדשה ומוסרה בעל כורחה ומה היא יכולה לסבב עוד הרי קונסה ושוב אין עליה קנס כמפותה מיהת. וי"ל דגזרת הכתוב הוא שאע"פ שקנסה לא יהיה פטור מן הקנס עד שיכנסהו גם מדעתה:

11 אלא אביה מנ"ל אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר וכו'. וא"ת למה לי כולי האי לגמור ממפתה וכדפרכינן לקמן. וי"ל שאין הג"ש אלא לדברים שהם מפרשים בזה אבל כיון שכתב לו תהיה לאשה הרי פי' שלא יהיה הדבר תלוי אלא בעצמה ועוד דסברא הוא דלגבי הא לא מהני ג"ש דדלמא שאני אונס שהוא שותה בעציצו וכשם שהוא אינו יכול לעכב אפילו אביה ג"כ אינו יכול לעכב. וכן תרצו בתוס':

12 והא דאמר אביי שלא יהא חוטא נשכר. וא"ת למה לי למכתב באונס ולו תהיה לאשה עד עתה תיתי לי מהאי טעמא דאמרן דאביי שלא יהא חוטא נשכר. וי"ל שלא הוצרך הכתוב אלא להיכא שיש לה אב דבלאו הכי נמי יכול לקדשה בע"כ שהוא רוצה:

13 רבא אמר ק"ו וכו' וא"ת לרבא ל"ל למכתב ולא תהיה לאשה מדעתה תיתי מיאון דידה מהאי ק"ו. וי"ל דאי לא כתב רחמנא ולו תהיה לאשה לא עבדינן ק"ו דשאני אונס דאיהי לא מצי מעכב וכו' וכדפריך בסמוך אביי אבל השתא דכתב רחמנא ולו תהיה לאשה גלי לן שתהא יכולה למאן ואף על פי שהוא אינו יכול לעכב עבדינן ק"ו שפיר לעשות מיאון אביה למיאון דידה ואביי סבר ואפילו בתר דגלי רחמנא בדידה לית לן למעבד ק"ו כיון דאיכא למפרך כלל אימא כשתמצא אין לה כתובה:

14 מת יצא כסף קנסה בכתובתה. והקשו בתוס' למה החליף לשונו באלמנה מגרושה ולא אמר בין בזו אין עליו כלום ותרצו דגרושה שייך למנקט אין לה עליו כלום משום דלית בה חינא כדאיתא במכילתן וכיון דלגירושין שלא תהא בעיניו להוציאה ליכא למיחוש כדפרכינן בסמוך נמצא שאין עליו כלום אבל באלמנה איכ' למיחוש משום חינא אצטריך לפרושי טעמ' יוצא' כסף קנסה בכתובתה: